בנם הצעיר של אסתר ודניאל. נולד בשנת תש"ט (1949) בבומביי (כיום – מומבאי) שבהודו.

גבריאל גדל והתחנך בבומביי במשפחה דתית שומרת מצוות. ילד חייכן, טוב לב ואהוב על הבריות. אימו הייתה מנהלת בית ספר ואביו שימש בתפקיד בכיר במערך הכבאות.

כשהיה בן אחת-עשרה נפטר אביו בפתאומיות. אימו גידלה אותו ואת אחיו תוך מאבק יומיומי בעוני ובמחסור. גבריאל למד בבית ספר יסודי יהודי, ומשם המשיך ללימודי אלקטרוניקה בתיכון "אורט" בעיר מגוריו. בשעות הפנאי אהב לשחק קריקט.

בגיל עשרים ושתיים עלה לישראל עם אימו ואחיו מתוך ציונות ורצון לחיים טובים יותר. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה הצטרף ל"בית הספר הטכני" של חיל האוויר, והודות לכישוריו הטכניים עשה שם חיל. בסיום הלימודים התגייס לצה"ל ושירת כטכנאי אלקטרוניקה בחיל האוויר.

בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע בחיל.

משפחה הייתה עבורו ערך עליון. גבריאל (גבי), או גבו כפי שכונה על ידי אימו, היה בן מסור ואח אוהב ותומך. כשאימו חלתה, הוא טיפל בה ודאג לכל מחסורה. גם עם אחיו ואחיותיו טיפח קשר קרוב ועמד תמיד לצידם.

בינואר 1981 הכיר את שרה במסיבה דרך חבר משותף, שותפו לדירה של גבריאל. עד מהרה האהבה ביניהם פרחה וכעבור תשעה חודשים נישאו. תחילה התגוררו בקריית אונו ובהמשך בירושלים.

במהלך השנים נולדו לבני הזוג ארבע בנות: שני, מיכל, ספיר ודניאל. גבריאל היה איש משפחה למופת. בן זוג תומך ואב מסור שהרעיף על בנותיו חום ואהבה וגידל אותם לערכים טובים. הוא מילא את הבית בשמחת חיים ובצחוק. הוא שיחק והשתובב עם בנותיו ויחד אהבו לצפות בסרטים מצוירים.

גבריאל המשיך בשירות קבע במערך הטכני של חיל האוויר. בזכות מקצועיותו ומסירותו זכה להערכת מפקדיו ובשנת 1982 נסע להשתלמות בת שלושה חודשים בארצות הברית במסגרת משלחת של חיל האוויר. כשחזר, עבר לשרת בבסיס פלמחים, ובני המשפחה עברו להתגורר בנס ציונה. משם עברו בשנת 1991 ליישוב בית אריה שבשומרון.

כעבור זמן עבר לשרת בבמצ"א 108 (בית מלאכה לציוד אלקטרוני), יחידת אחזקה ופיתוח אלקטרוניקה, תקשוב ומערכות נשק של חיל האוויר בצריפין. חבריו ליחידה סיפרו על עובד חרוץ ובעל מוסר עבודה גבוה שהאיר פנים לכל אדם ואהב לרוץ.

בשנת 1994, אחרי יום ספורט בבסיס גבריאל חש ברע, ולאחר כמה ימים בהם חש כאבים בחזה אושפז ונמצא שעבר התקף לב. בהמשך עבר כמה צנתורים, ואחרי כמה שנים נזקק לניתוח מעקפים. עקב מצבו שוחרר משירות, והוכר כנכה צה"ל.

במהלך השנים התקרב מאוד לדת והרבה לפקוד את בית הכנסת. גבריאל אהב את הווי בית הכנסת וסייע למתפללים בכל בקשה.

הכול הכירוהו כאדם שכולו נתינה ונכון תמיד לעזור. בנועם הליכותיו וברוחב ליבו התחבב בקלות על כל מי שפגש. גבריאל אסף חברים רבים בכל תחנות חייו. מכריו תיארו אדם עם לב ענק, חברותי ומלא שמחת חיים. חבר טוב ונאמן, קשוב, שאפשר לסמוך עליו בעת צרה.

בשעות הפנאי אהב גבריאל לבלות עם בני משפחתו וחברים ולצפות בתוכניות היאבקות.

ביום 6.10.2009 נפטר בביתו מדום לב.

גבריאל בר נפטר ביום י"ח בתשרי תש"ע (6.10.2009). בן שישים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בראש העין. הותיר אחריו אישה, ארבע בנות ואחים.

גבריאל מונצח בבית הכנסת ביישוב בית אריה שבו התגורר. בגינת בית הכנסת הוצב גלעד לזכרו עם הפסוק "מצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים והאדם" (משלי ג', ד').